החלטה בתיק ת"א 15940-09-09

בקשה לדחיה על הסף של התביעה שהגיש המשיב 1 (" דרעי") נגד המבקש (" חטיב") בת"א 15940-09-09 (" התביעה").

עיינתי בכתבי הטענות והגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה.

בתביעה טוען דרעי שביום 12.3.97 נערך הסכם הלוואה בינו לבין חטיב (" ההסכם") שלפיו לווה ממנו האחרון סכום של 50,000 ש"ח . על פי ההסכם היה על חטיב לפרוע את ההלוואה בשלושה תשלומים כשהאחרון שבהם הוא 30.6.98. עוד הוא טוען כי הותנה בהסכם שלהבטחת פירעון סכום ההלוואה ימושכן לטובת דרעי נכס מקרקעין הידוע כחלקה 100 בגוש 10260 (" הנכס") וכן כי במקרה של הפרת ההסכם יועבר הנכס לדרעי בהתאם ליפוי כוח שאותו נתן לו חטיב (" יפוי הכוח").

עוד טוען דרעי בתביעה שחטיב הפר את ההסכם ולא פרע את סכום ההלוואה ולכן הוא פעל במספר דרכים לממש את הנכס שהועמד לו על ידי חטיב כבטחון לפירעון ההלוואה ומשנכשלו נסיונותיו הוא הגיש תובענה זו שבה הוא עותר לסעד הצהרתי שלפיו הוא רשאי לפעול על פי הסמכויות שניתנו לו ביפוי הכוח ולהעביר לעצמו או לאחר את זכויותיו של חטיב בחלקה. בה בעת הוא מבקש גם צו שיורה על מחיקת הערות אזהרה שנרשמו ביחס לנכס לטובתם של הנתבעים האחרים וצו מניעה שיאסור על חטיב עשיית עסקה כלשהי בנכס, וזאת עד אשר ייפרע חובו של חטיב על פי ההסכם.

 בבקשה זו טוען חטיב שיש לדחות על הסף את התביעה משלושה טעמים. האחד הוא שתביעתו של דרעי התיישנה. השני הוא שקיים מעשה בית דין החוסם את תביעתו של דרעי והשלישי, שעל כל פנים, תביעתו האמיתית של דרעי, ככל שהיא לא תידחה מחמת אחד משני הטעמים הראשונים, אינה בסמכותו של בית משפט זה.

טענת ההתיישנות מבוססת על כך שעל פי הנטען בתביעה, עילת התביעה הינה לאכיפת פירעון הלוואה שניתנה על ידי דרעי ואשר, כנטען, המועד האחרון לפירעון ההלוואה היה 30.6.98.  בהתאם לכך מדובר בתובענה שאינה במקרקעין כמשמעה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (" חוק ההתיישנות") אשר תקופת ההתיישנות לגביה היא שבע שנים. לכן, משהיה המועד הרלוונטי כנטען בתביעה אזי הסתיימה תקופת ההתיישנות ביום 29.6.2005 והתביעה שהוגשה ביום 15.9.99 התיישנה.

תשובתו של דרעי לטענת ההתיישנות היא שתביעתו הינה תביעה שנועדה להיפרע מן השעבוד  שיש לו על הנכס וככזו חלה עליה הוראת סעיף 20 לחוק ההתיישנות הקובעת" " נושה שיש לו על חובו עירבון, משכנתה, משכון או שיעבוד כיוצא באלה אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו ליפרע מן השעבוד". הוא מוסיף וטוען שיפוי הכוח שניתן לו כמוהו כעירבון או שיעבוד וכיוצא באלה הנזכרים בסעיף 20 הנ"ל ולכן, לאור הוראת סעיף 20, יש לקבוע שההתיישנות אינה חלה על תביעתו.

הנימוק השני שעליו מושתתת בקשתו של חטיב הוא מעשה בית דין . בעניין זה טוען חטיב שביום 29.6.08 ניתנה על ידי רשם ההוצאה לפועל בחיפה החלטה הדוחה את בקשת ביצועו של שטר המשכון שהגיש דרעי ללשכת ההוצאה לפועל, וכי בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בהחלטה של בית משפט זה (כבוד השופטת ש' נתנאל-שרון) מיום 16.7.08 בתיק בר"ע 3421/08 . על יסוד החלטות שיפוטיות אלה טוען חטיב כי דרעי אינו יכול לשוב ולנקוט בהליכים משפטיים שעניינם מימוש המשכון, כפי שטוען דרעי שכן, ההליכים אותם נקט הסתיימו תוך קביעה שהמשכון נעדר תוקף.

גם לטענה זו משיב דרעי שהתביעה היא הליך שחלה עליו הוראת סעיף 20 לחוק ההתיישנות וכי ההחלטות השיפוטיות שאליהן מפנה חטיב אינן חוסמות את תביעתו. בקשר לכך מפנה דרעי לסיפא של החלטת כבוד השופטת נתנאל-שרון  אשר בצד מסקנתה כי לא ניתן לממש משכון על מקרקעין רשומים ישירות בהוצאה לפועל היא העירה כי נוכח העובדה שעובר לרישום המשכון נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת הנתבע 2 (המשיב 2 בבקשה זו) יש צורך בהכרעה שיפוטית של בית משפט אשר רק לו נתונה הסמכות להכריע בזכויותיהם המתחרות של הצדדים ביחס לנכס.

הנימוק השלישי שביסוד בקשתו של חטיב הוא חוסר סמכות עניינית וזאת על רקע העובדה שמדובר בתביעה לאכיפת חוב הלוואה שסכומו אינו בגדר הסמכות העניינית של בית משפט זה כי אם של בית משפט השלום.

תשובתו של דרעי לטענה זו היא שהסעדים המבוקשים נוגעים לזכויות קנייניות בנכס ולאכיפת הבטוחה שלקיומה טוען דרעי ומתן סעדים אלה הוא בסמכותו של בית משפט זה.

נראה לי, אף מבלי להכריע בדבר בשלב מקדמי זה, שטענתו של דרעי שעל תביעתו חל סעיף 20 לחוק ההתיישנות  אינה משוללת יסוד ודי בה כדי להביא לדחיית הבקשה.  חטיב טען אמנם שיפוי הכוח שניתן לדרעי אינו מסמך העומד בפני עצמו אלא אמצעי לביצועם של הסכם או עסקה שנעשו בנפרד ממנו (ע"א 6426/98 יונה קייקוב נ' שותא טל, פ"ד נו (3) 790 (2002);  ע"א 3/78 וינברנד  נ' רוקמן, פ"ד לג(2) 359 (1979);  דנ"א 1522/94 שמואל נייגר נ' רינה מיטלברג, פ"ד מט (5) 314 (1996))  אולם גם באספקלריה זו נראה כי לכאורה אין מניעה להחיל על התביעה את הוראת סעיף 20 לחוק ההתיישנות וזאת אם ייקבע שתביעתו של דרעי היא למתן סעד שיאפשר לו לעשות שימוש בייפוי הכוח כדי לממש בטוחה שניתנה על ידי חטיב לצורך הבטחת פירעון החוב על פי ההסכם. עיון בתביעה מלמד שלא ניתן לשלול, בשלב מקדמי זה,  את האפשרות שזוהי אכן תביעתו של דרעי. נכון הדבר שבכתב התביעה מפורטות נסיבות עשיית ההסכם והעובדה שחטיב הפר את התחייבותו ולא החזיר את ההלוואה שניתנה לו אולם הנטען בסעיף 6, 7 ו-10 של ההסכם מאפשרים, גם אם בדוחק, את הטענה שתביעתו של דרעי היא תביעה "ליפרע מן השעבוד" כמשמעות  המונח בסעיף 20 לחוק ההתיישנות (ע"א 6330/06 מלון אשכולות חברון בע"מ נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 2.4.09)).

דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות היא סעד דיוני שניתן לתיתו על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 אולם ההלכה היא שבמקום ששאלת התקיימותה של עילה לדחייה על הסף מצריכה בירור מעבר לזה שניתן לעשותו בהליך ביניים תהיה הנטייה שלא לדחות את התביעה על הסף ולהותירה לשלב בירור המשפט (בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו ואח', פ"ד מט (1) 587-586,573)) משום כך איני רואה לקבל את טענתו של חטיב בעניין ההתיישנות ובדומה לה אני רואה לדחות  גם את טענתו האחרת בדבר מעשה בית דין. בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 29.6.08 לא נקבע דבר ביחס למהות הבטוחה שיש בידי דרעי, אם בכלל, ודומני שחטיב קורא בהחלטה את מה שאין בה. החלטת רשם  ההוצאה לפועל היא בעלת אופי דיוני גרידא באשר קביעתו היא ששטר המשכון שנרשם ביום 15.5.00 אינו ניתן לביצוע בהליך הוצאה לפועל ולמסקנה דומה הגיעה גם כבוד השופטת נתנאל-שרון. בשתי ההחלטות נקבע כי לאור  הוראות חוק המשכון תשכ"ז-1967 לא ניתן למשכן זכויות במקרקעין אלא בדרך של משכנתא ובהינתן העובדה שההליך בלשכת ההוצאה לפועל היה הליך של מימוש משכון, ולא משכנתא, לא ניתן היה לקיימו. החלטות אלה אינן תומכות בטענה שקיים מעשה בית דין המשתיק את דרעי מלפעול למימוש בטוחה, אם וככל שהוא יוכל להראות שבטוחה כזו קיימת בידו.

טענת חטיב בדבר חוסר סמכות עניינית נדחית גם היא מפני שנראה שדרעי צודק כשהוא טוען שתביעתו היא תביעה לאכיפת בטוחה ולא תביעה לתשלום סכום כסף ובהינתן העובדה שכפי שנקבע בהחלטה בבר"ע 3421/08 קיימת אפשרות של תחרות בין טוענים לזכויות בנכס, הסמכות היא לבית משפט זה.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

חטיב ישלם לדרעי שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום,  ט' אב תשע"א, 09 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: